המינגווי בגאונותו יוצר לנו עולם רווי מתח ופנטזיות וקמעה קמעה, לבנה אחר לבנה, שובר אותו לרסיסים.
“כי כל המלחמות באות לעולם בשל הממון, והממון דרוש לנו בשל גופנו, והרינו עבדים משועבדים לו לזה, ומתוך כך אין אנו פנויים לפילוסופיה.”
כה אמר אפלטון מלפני יותר מאלפיים שנה בכתבו פיידון.
אפלטון גורס כי אנו עבדים של ייצרנו הגופניים ומשום כך איננו יכול להתרכז בדברים החשובים ביותר – בנפש שלנו.
בין אם אני מאמין בקיומו של הנפש או בין אם לא, לא ניתן לברוח מהאמת בדבריו של אפלטון. ישנו מאבק סיזיפי בין הרצון ה”אני” לבין הרצון ה”גוף”. לדוגמא: אני התחלתי דיאטה עם תפריט מאוזן ובריא ובבוקר ובצהריים אני אוכל ע”פ תפריט, אבל בדיוק ביציאה מהבניין בערב אני קולט בפינת הרחוב קונדיטוריה מלאת ניחוחות פתיינים. אני מביט מבעד לזגוגיותיה ומבחין בעוגת גבינה חמה ולא יכול להתאפק. הגוף שלי רוצה את העוגה ולמרות שיודע שאני בדיאטה, חושק בעוגה. ובסוף טוב כמו בסוף טוב, אני אוכל מן העוגה ואכעס על עצמי שבוע.
הרומן הקץ לנשק הוא סיפור אוטוביוגרפי למחצה מאת ארנסט המינגווי. הנרי (דמותו של המינגווי דה פקטו) הוא אמריקאי מתנדב בחיל הרפואה האיטלקית כנהג אמבולנסים במלחמת העולם הראשונה. בדרכו הוא פוגש אחות אנגליה, קתרין, שלימים תהיה אישתו ובתקווה אם ילדיו. באותם ימים המלחמה מכה חזק באיטליה. האוסטרים לוחצים בלי הרף על החזית הצפונית והאיטלקים נאלצים לסגת (בקרב קפורטו). אולם הצו מנחה להשאר בעמדות לא משנה מה, ולכן את הנסוגים תופסים ומוצאים להורג. בדרך נס, הנרי מצליח להימלט מגזר־הדין, להשתמט מהצבא ובורח עם אשתו לשוויץ בתקווה להקים חיים חדשים נטולי מלחמות.
שם הרומן הקץ לנשק, אווירת הלאות מהמלחמה והשאיפה להגשמה עצמית, להתיישבות ולהקמת משפחה מעניקים לכאורה נימה פציפיסטית והומנית; דברים העולים בקנה אחד עם דבריו של אפלטון – המלחמה היא לא אלא היסח דעת משוועת.
אולי המינגווי שבע מהמלחמות?
אין זהו הדבר.
המינגווי חולק על דברי אפלטון ומציג את המלחמה כטבע האנושי. לגרסתו, התרסת הכוח והפגנת האימים היא חלק מהנפש שלנו, חלק מהפילוסופיה הטמונה בנו. המלחמה ואכזריות האדם הם חלק מאתנו ותמיד יצוצו במהלך חיינו, ולכן אין זו בשליטתנו להתערב בקיומם של המלחמות. כדבריו: “אנו נולדים עם כל מה שיש לנו ואין אנו משתנים לעולם. לעולם אין אנו רוכשים דבר חדש. אנו שלמים מלכתחילה.”
לסיכום:
הרומן השאיר אותי מרותק מתחילתו ועד סופו. תיאורי הנוף של הטבע האיטלקי וחיי הכפרים הציוריים לצד זוועות המלחמה ואימת הקרב טלטלו אותי כאחד החיילים הלוחמים על הגבולות. הדיסוננס המבריק בין שלווה לכאוס הוא לא סיפורה של איטליה גרידא אלא של המלחמות כאחד. הטבע הפסטורלי ומלא החן שיכול ולו ברגע להתפוצץ ולהתפרץ לנו בפרצוף, כמו בהר געש או בירי התותח של הבריגדה האוסטרית. אימת המלחמה מצד אחד וסיפור חוצה הלבבות בין הנרי לאהובת ליבו מהצד השני, הם אלו שמעבים את הרומן הזה ומעניקים לו את ייחודו הבלתי־נלאה.
שם הספר: הקץ לנשק סופר: ארנסט המינגווי סוגה: פרוזה - תרגום הוצאה לאור: פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד (2005) עמודים: 372
